הרפתקת הגיבורים . Морган Райс

שמישהו בקומתו של ארגון ידע מי הוא היה – היה זה יותר ממה שיכל להבין. הוא לא תיאר לעצמו אפילו שהוא היה מוכר למישהו מחוץ לכפר.

      "איך... אתה יודע את זה?"

      ארגון חיך בחזרה, אבל לא ענה.

      לפתע טור התמלא סקרנות.

      "איך..." הוסיף טור, מגשש אחר מילים, "...איך אתה מכיר את אמי? האם פגשת אותה? מי היא הייתה?"

      ארגון הסתובב והלך.

      "שאלות לזמן אחר", אמר הוא.

      נבוך, טור צפה בו הולך. היה זה מפגש כל כך מסחרר ומסתורי, והוא קרה כל כך מהר. הוא החליט שלא יכול לתת לארגון לעזוב; הוא מיהר בעקבותיו.

      "מה אתה עושה פה?" שאל טור, ממהר להדביק אותו. ארגון, הנעזר במטה שלו, חפץ שנהב עתיק, צעד מהר עד מטעה. "לא חיכית לי, נכון?"

      "למי עוד?" שאל ארגון.

      טור מיהר להשיגו, במעקב אחריו דרך היער, והשאיר את קרחת היער מאחוריו.

      "אבל למה אני? איך ידעת שאהיה פה? מה בדיוק אתה רוצה?"

      "כל כך הרבה שאלות", השיב ארגון. "אתה ממלא את האוויר. עליך להקשיב במקום."

      טור עקב בעוד שהם התקדמו דרך היער העבה, מנסה כמיטב יכולתו להישאר שקט.

      "באת בחיפוש אחר הכבשה שאיבדת", הצהיר ארגון. "מאמץ אצילי. אבל אתה מבזבז את זמנך. היא לא תשרוד."

      עיניו של טור התרחבו.

      "איך אתה יודע את זה?"

      "אני מכיר עולמות שלעולם לא תכיר, ילד. בכל מקרה, לא כרגע."

      טור תהה בעודו מטפס כדי להידבק.

      "את לא תקשיב, למרות זאת. זהו האופי שלך. עקשן. כמו אמך. אתה תמשיך אחר הכבשה שלך, נחוש להצילה."

      טור הסמיק כיוון שארגון קרא את מחשבותיו.

      "הנך ילד נמרץ", הוא הוסיף. "בעל כוח רצון חזק. גאה מדי. תכונות חיוביות. אבל יום אחד הן יהיו הסוף שלך."

      ארגון התחיל לעלות רכס אזובי, וטור המשיך בעקבותיו.

      "אתה רוצה להצטרף ללגיון המלך", אמר ארגון.

      "כן!" ענה טור, בהתרגשות. "האם יש איזה שהו סיכוי עבורי? התוכל לגרום לזה לקרות?"

      ארגון צחק, צליל עמוק, חלול, אשר גרם לצינה בעמוד שדרתו של טור.

      "אני יכול לגרום לקרות להכל ולכלום. גורלך כבר נכתב. אבל זה תלוי בך אם תבחר בו."

      טור לא הבין.

      הם הגיעו לראש התלולית, איפה שארגון עצר והפנה אליו את פניו. טור נעצר כמה צעדים ממנו, ואנרגיית ארגון בערה דרכו.

      "גורלך הוא גורל חשוב," אמר הוא. "אל תנטוש אותו."

      עיניו של טור התרחבו. גורלו? חשוב? הוא הרגיש שמתנפח מגאווה.

      "אני לא מבין. אתה מדבר בחידות. בבקשה, ספר לי עוד."

      ארגון נעלם.

      הלסת של טור נפלה למטה. הוא הסתכל בכל כיוון אפשרי, מאזין, תוהה. האם הוא דמיין את כל זה? האם זו הייתה אשליה כלשהי?

      טור הסתובב ובחן את היער; מנקודת תצפית זו, גבוה על התלולית, הוא יכל לראות רחוק יותר מאשר לפני כן. כשהביט, הוא זיהה תנוע במרחק. הוא שמע קול והיה בטוח שזו היא כבשתו.

      הוא ירד למטה דרך הרכס האזובי ומיהר בכיוון הקול, חזרה דרך היער. כשהלך, לא יכל לנער את מפגשו עם ארגון. הוא בקושי יכל להבין את מה שהתרחש. מה עשה כאן דרואיד המלך, מכל המקומות? הוא חיכה לו. אבל למה? ומה הייתה כוונתו לגבי הגורל שלו?

      ככל שניסה טור לפענח את זה, כך פחות היה מובן לו. ארגון הזהיר אותו לא להמשיך, אבל באותו הזמן פתה אותו לעשות זאת. כעת, כשהלך, הרגיש טור תחושת נבואת לב מתגברת, כאילו משהו חשוב היה עתיד לקרות.

      הוא עקף עיקול ועצר מזועזע על ידי המראה לפניו. כל חששותיו הגרועות ביותר אושרו ברגע אחד. שיערו עמד על קצבותיו, והוא הבין שעשה טעות חמורה בהגעתו עמוק כל כך לתוך דארקווד.

      במרחק של פחות משלושים צעדים ממנו היה סיבולד. גולמני, שרירי, העומד