פילוסופיה כשיטה להכרת העולם מסביב. Андрей Тихомиров

רים את האטימולוגיה המקורית של המילה, היא "אהבה לסופיה", אשר לעתים קרובות מאוד לא מדויק מתורגם כ"אהבה לחוכמה". למעשה, המושג היווני העתיק " סופיה "הוא הרבה יותר רחב ומורכב מאשר רק"חוכמה". אם בייצוגו של אפלטון, שעיגן את המילה "פילוסופיה" במינוח האירופי, הפילוסוף היה פשוט חכם או אוהב חוכמה, הוא לא היה מציג את המילה הספציפית הזו "פילוסוף", שמדברת על אהבה לסופיה, אלא רק על המילה מרווה. העניין הוא שפלטון בסופיה לא התכוון לתכונה סובייקטיבית של המוח האנושי, אלא לאיכות אובייקטיבית "גדולה ומגונה רק לאל" של עולם מסודר והרמוני.

      הפילוסופיה בלידתה לא נתפסה כיצירה פשוטה של אמיתות, אלא כמרדף אחר האמת, כגישה כה מושלמת של הנפש והנפש של האדם, המסוגלת להוביל לאיזון הרמוני, הן לחיי הנפש הפנימיים של האדם והן ליחסיו המורכבים עם העולם.

      לפילוסופיה היה פעם מעמד של מדע מיוחד. צורה מיוחדת של ידע, כמו למשל באנטיכיות, כאשר היא הייתה, למעשה, זהה לכל התרבות של אותה תקופה. אבל עד המאה ה -20, המאה לא הייתה בידול של ידע, כאשר כל שאלה עברה למדע נפרד משלה, לפילוסופיה כבר לא נותרה "אדמה משלה". היא איבדה את כוחה הקסום לשעבר. זו, כמובן, עמדה מחודדת ביותר, המנוגדת לקיצוניות אחרת, כלומר העמדה שלפיה הפילוסופיה לא רק שלא "הסתיימה", אלא להיפך, כמעט כמו בעת העתיקה, קיבלה פונקציה סינתטית. הפילוסופיה הבינה לראשונה בהיסטוריה את מקומה האמיתי כמלכת המדעים, והחליפה את הדת השלטת כל כך הרבה זמן. לראשונה היא התקרבה לחיים הציבוריים עד כדי כך שהיא החלה להשפיע עליהם לא רק בעקיפין, אלא גם בדרך ישירה. ובפעם הראשונה, הפילוסופיה קיבלה את הזכות להעריך ואף לפתור בעיות קונפליקטיות לא רק של החיים החברתיים-פוליטיים, אלא גם של החיים הכלכליים ואפילו של החיים המדעיים-אקדמיים. אם לא נכיר בגלוי בתפקיד המנחה הזה של החשיבה הפילוסופית, אם נסכים שהבניין המלכותי של הידע הפילוסופי פעם אחר לבנה התפרק לטובת המדעים הפרטיים, אז אנו מאבדים בכך את אחדות עולמנו הרוחני, אשר לבדו מסוגל לתמוך בנו במעשינו המעשיים.

      הייחודיות של הפילוסופיה כדרך להבין את העולם מתגלה בהשוואה לתפיסה המיתולוגית של המציאות. מיתולוגיה תפיסת העולם של החברה הקהילתית הקדומה, המורשת. המיתולוגיה מורכבת מאגדות, אגדות על החיים, על המקור, על הופעת המלאכה, אשר מועברות דרך הדורות. מהות המיתולוגיה היא העברת יחסי הקהילה והגזע לכל העולם הסובב אותם. תפיסות מיתולוגיות נוצרות באופן קולקטיבי-לא מודע והן השתקפות פנטסטית, כללית של הקיום הטבעי והחברתי בתודעה האנושית של החברה הגזעית. התכונות העיקריות של השקפת העולם המיתולוגית מסתכמות ב:

      הרעיון של קשר קרוב בין כוחות ותופעות וקולקטיבים אנושיים. אנתרופומורפיזם, כלומר העברת תכונות אנושיות לכל העולם הסובב אותנו.

      האנשה, התגלמות כוחות הטבע ודרכי הפעילות האנושית.

      חשיבה מיתולוגית היא אמנותית מטבעה, היא פועלת בדימויים, אך לא במושגים.

      סמכותיות, כלומר הצדקה למה שקורה באמצעות סמכות.

      הפילוסופיה מבוססת על יחס תיאורטי, רציונלי מודע לעולם, על הניגוד בין הסובייקט לבין האובייקט, על המודעות של הסובייקט לעצמו כפעיל פעיל.

      הפילוסופיה חוקרת את החוקים האוניברסליים של הטבע, החברה והחשיבה האנושית. במילים אחרות, הפילוסופיה מבקשת להבין בסיס כלשהו לכל תחומי המציאות, שמייצר את כל מגוון העולם, אך שומר על יציבות בכל השינויים.

      נושא הפילוסופיה הוא החיפוש אחר נורמות מוחלטות, נצחיות, סטנדרטים אידיאליים של סוגים כאלה. אי. קאנט הציע כמה שאלות פילוסופיות עיקריות, הכוללות את נושא הידע הפילוסופי: מה אני יכול לדעת? למה אני יכול לקוות? מה אני אמור לעשות? מה זה אדם? ובנוסף, קנט חשב שהשאלה הרביעית היא סופית, אשר כוללת את התוכן של כל אלה שקדמו לה. עבור קאנט, האדם הוא ישות המסוגלת לידע, אמונה באלוהים והתנהגות מוסרית. התעלומה כאן היא שכוחות אלה אינם בלעדיים זה לזה, ולכן יש לברר כיצד יכולות סותרות אלה מתחברות בתודעה האנושית, מהי ההיררכיה שלהן?

      יש גם מערכת אחרת של שאלות פילוסופיות, שיש לה הפצה רחבה. השאלות האלה הן כאלה. השאלה הבסיסית היא " איך חשיבה וחומר קשורים? מתחלק לשניים עצמאיים יחסית: מה ראשוני חומר או תודעה?"ו" איך החשיבה הקוגניטיבית מתייחסת לעולם שמחוץ לנו?”. מקובל לחשוב שהשאלות הללו הן ביטוי בשפה של הפילוסופיה של הבעיות החשובות ביותר עבור האדם: "איך הנשמה והגוף קשורים?האם יש חיים אחרי המוות?, האם אפשר להתאים את המטרות והתוצאות של הפעילות האנושית?”

      הפילוסופיה, כסוג של פעילות רוחנית, קיימת, כאמור, כשלוש אלפי שנים. ובכל עת לא היה מחסור באנשים שהכחישו את חשיבותה הציבורית. הפילוסופים הואשמו בדרכים שונות, אך מהות ההאשמות הייתה ללא שינוי: הן אינן מועילות ישירות לחברה. חלק מההאשמות הללו צריכות להיחשב הוגנות. "צורכת" ידע פילוסופי של מעגל קטן יחסית של אנשים בעלי השכלה גבוהה ומעורבים בקבלת החלטות. במילים אחרות, הפילוסופיה פונה לאליטה האינטלקטואלית והפוליטית. או כפי שאמר וולטייר בצורה רעילה, " פילוסופיה אינה מיועדת לסנדלרים."

      ברור שלפילוסופיה יש תפקיד מיוחד בחיי החברה. אם כי בעקיפין, הפילוסופיה מחוברת בדרך כלל לתהליך קבלת ההחלטות האסטרטגיות הגלובליות שקובעות את כיוון הפעילות האנושית. מכאן הפונקציה העיקרית של הפילוסופיה-חקר הבסיסים הגבוליים של הפעילות האנושית. "הבסיסים הגבוליים" נחשבים בדרך כלל לתפיסות שאינן מודעות לחלוטין על ידי נושאיהן, אך בכל זאת גורמות לתודעה שלהם. "יסודות שוליים" קובעים את אסטרטגיית הפעילות, במילים אחרות, "משמעות החיים".